"כוח האומה הוא בזיכרונה – זה מותר האדם. ואם אנו רוצים לחיות, ואם אנו רוצים
ושואפים לצוות את החיים לבנינו, אם אנו מאמינים שהוטל עלינו צו לסלול דרך אל
העתיד, הרי עלינו ראשית כל לא לשכוח ולרשום."
(פרופסור בן-ציון דינור, ידיעות יד ושם, 1956)
מרד גטו ורשה היה מעשה התנגדות אחד מתוך פעולות התנגדות רבות של יהודים,
חמושות ושאינן חמושות, שנעשו בתגובה לרדיפות, לדיכוי ולהשפלה שמהם סבלו
מידי גרמניה הנאצית ושותפיה. ההתנגדות היהודית לבשה פנים וצורות רבות:
התנגדות רוחנית, תרבותית, מחתרתית ־ פוליטית, חינוכית או דתית; תיעוד מחתרתי
של המאורעות; זיוף תעודות זהות ותעודות חסות; הסתרת יהודים; הברחת אלפי
יהודים אל מעבר לגבולות המדינה למקומות בטוחים יותר; בריחה ממחנות
ומגטאות; מרידות חמושות והצטרפות למחתרות בארצות הכיבוש; מתן סיוע
לבעלות הברית ועוד. רבות מפעולות אלה היו ביטוי התרסה של יהודים נגד
הרדיפות הקיצוניות של הגרמנים ועוזריהם ונעשו בניסיון לשמור על גופם ועל
נפשם כאחד.
כחודש ימים נלחמו יהודי גטו ורשה על נפשם. רבים נספו בימי המרד במלכודות
האש והעשן. ידיעות על המרד נפוצו במהירות והגיעו גם לעולם החופשי, והוא היה
לסמל הלחימה של מעטים מול רבים.
ביום שני ה17.04.2023- חל ערב יום השואה וביום שלישי ה- 18.04.2023
בשעה 10:00 בבוקר, התייחדה ישראל במשך 2 דקות, עם ששת המיליונים
שנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם.
אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתחו בשעה 20:00 באותו היום, בטקס
יום השואה - עצרת ממלכתית ב"רחבת גטו ורשה" ב"יד ושם" בירושלים.
העצרת נערכה במעמד נשיא המדינה וראש הממשלה, והשתתפו בה גם ניצולי
השואה ובני משפחותיהם. את הנאומים בעצרת נשאו נשיא המדינה, ראש
הממשלה ואישי ציבור נוספים. נאמרו בה תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה,
תפילת "אל מלא רחמים" ופרקי תהילים, והושמעו בה קטעי קריאה ושירה.
