באורח פלא מספר שבועות לפני הבחירות נזכר ראש הממשלה בנימין נתניהו בחמישית מהאוכלוסייה. התחיל קמפיין מואץ של הליכוד בחברה הערבית לסחוף מצביעים מאוכזבים מהחברה הערבית להצביע לליכוד.
למרות המניעים הפוליטיים הברורים, הביקורת על ראש הממשלה והליכוד על המהלך הפוליטי הזה, בעיקר מצד השמאל וההנהגה הערבית, אינה ברורה. ברשימה המשותפת ראו כיצד עמודת המנדטים שלהם הולכת ויורדת בסקרים בעוד נראה כאילו ישנו פוטנציאל אדיר לליכוד בחברה הערבית. ישנם רבים בחברה הערבית שמאסו בחוסר הייצוג של המגזר בכנסת. אמנם מספר חברי הכנסת של הרשימה המשותפת הגיע לשיא של 15 מנדטים בכנסת האחרונה לאחר שהציבור הערבי חש שיש סיכוי לשיתוף פעולה ערבי - יהודי - ציוני (בעיקר עם כחול לבן) אך לאחר שמהלך זה ננטש בעקבות הקמת ממשלת האחדות, נראה כאילו הציבור הערבי ממשיך לשווע לשיתוף פעולה מהסוג הזה.
החברה הערבית - ישראלית ראתה כיצד המפלגה הערבית המשותפת הצביעה באופן קוהרנטי נגד אינטרסים מובהקים של החברה אותה היא מתיימרת לייצג וכיצד אותם האינטרסים נזנחים תחת התירוץ הרגיל של המאבק הפלסטיני. הרשימה הערבית המשותפת הצביעה נגד שלושה הסכמי שלום שתרמו רבות לענף התיירות (ולא רק) בחברה הערבית ומתווה סיבים אופטיים ותשתיות נוספות שהביא על שולחן הכנסת השר לשעבר יועז הנדל. חלק מהציבור הערבי הבין שהאינטרסים שלו נמצאים מתחת לאינטרסים כאלו ואחרים של המייצגים אותם כביכול.
התמונה שאולי מראה בצורה הטובה ביותר את חוסר האונים האלקטורלי של הציבור הערבי היא תמונת הפוסטר של מפלגת חד"ש שבה מופיע הכיתוב "מדינת כל אזרחיה". מעבר לכך שמדובר בעבירה פלילית על חוקי מדינת ישראל, יש פה ערך נסתר: מתחת (ואולי אפילו מעל) כל אמירה של איש ציבור מהרשימה המשותפת תרחף תמיד האנטי ציונות ושלילת בסיס הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אי אפשר בו זמנית גם לייחל לשילוב של אזרחי המדינה הערבים וגם לכנות מחבל שירה בישראלי לעיני ביתו ושאת גולגלותה רוצץ באכזריות "שהיד".
מגיע לאזרחים הערבים ייצוג אמיתי, לא כזה שתומך בטרור, תומך במאבקים לאומיים השוללים את עצם קיומה של מדינת ישראל ומתנגד להסכמי שלום עם מדינות ערביות אלא כזה שיבוא מעמדה נקייה, כזה שישאוף לאיחוד הקרעים בין יהודים וערבים ולמיגור הפשיעה בחברה הערבית. אלפי אזרחי מדינת ישראל חיים בפחד יום יומי על חייהם ולא מרגישים חלק מהמדינה היהודית וזה חייב להשתנות. חייבת לקום מתוך החברה הערבית מפלגה סקטוריאלית שתקדם אך ורק את האינטרסים של האוכלוסייה הערבית בתוך המדינה היהודית. לא תמיכה בטרור, לא מדינת כל אזרחיה, לא פסילת הציונות אלא שאיפה לשיתוף פעולה אמיתי בין יהודים וערבים - מפלגת מרכז ערבית. רשימה כזו, אם תפעל לפי המודל החרדי של הצטרפות לממשלות ציוניות יציבות (בין אם בימין או בשמאל), תוכל להוביל מועמדים ערבים לתפקידי שר בכירים ואפילו לתפקיד יושב ראש הכנסת או סגן ראש הממשלה וכך תשפיע מבפנים על חיי האוכלוסייה הערבית.
המפלגה הערבית לא צריכה לבוא מפוזיציה של ימין או שמאל אלא מתוך אינטרס. המקום של הציבור הערבי הוא לאו דווקא בשמאל. ישנם יותר ויותר קולות מהחברה הערבית של הסתייגות מהשמאל הקיצוני שמנסה בכוח להכניס לסדר היום בידול ערבי. לדוגמה יוסף חדאד, ערבי מנצרת שהגיב על דו"ח של ארגון השמאל "בצלם" שאומר שהערבים בישראל חיים במשטר אפרטהייד כך: "איך אפשר להגיד שהחברה שלנו חיה תחת משטר אפרטהייד כשיש בינינו רופאים, שופטים ואפילו חברי כנסת! איך אפשר להגיד שסאמר חאג' יחיא חי תחת משטר אפרטהייד כשהוא מנהל את הבנק הגדול בישראל?".
ערביי ישראל צריכים להרים בגאווה את דגל ישראל ולשיר את ההמנון. הבעייתיות של הציבורים השונים בישראל לדוגמה מההמנון ("נפש יהודי הומיה") לאו דווקא נובעת מחוסר ההזדהות ללאום היהודי שהרי גם יהודי בריטי שר "אלוהים נצור את המלכה" ומוסלמי שוודי מניף את דגל הצלב בגאווה. הבעייתיות נובעת מכך שההמנון מבטא את ההרגשה של רבים מהציבור הלא יהודי שהם דחויים במדינה והם לא חלק ממנה. ישנם ערבים בעלי תעודת זהות כחולה שמחשיבים עצמם לפלסטינים בגלל אותו חוסר יחס אליהם מצד המדינה. הגיע הזמן להקים עיר ערבית ראשונה מקום המדינה, להשקיע מיליארדים בתשתיות המוזנחות של החברה הערבית ובעיקר להראות לציבור הערבי שלא נזכרים בעצם קיומם רק לפני בחירות והם לא רק מנדטים - אלא אזרחים שווים במדינת ישראל.