יום המאבק באלימות נגד נשים

-איתמר רויטבורד

אז לפני קצת פחות מחודש, אני לא יודע אם שמעתם או לא, היה יום המאבק באלימות כלפי נשים. כן כן, שמעתם נכון. אלימות כלפי נשים? מה זה אומר בכלל? למה להפריד? הרי אין הפרדה בין בריונות ובריונות כלפי נמוכים, אין שום דבר שמבדיל בין שנאת חינם ושנאת חינם כלפי ג'ינג'ים, לא קוראים להצתות בשם אחד ולהצתות כלפי חתולים בשם אחר— זאת אומרת, כן, קוראים לזה ל"ג בעומר, אבל זה לא קשור עכשיו. הרי אלימות היא אלימות, ואין להפריד אותה בין גברים ונשים, ורק עצם העובדה שאומרים "אלימות כלפי נשים", גורמת לנו הגברים לחשוב שזו לא בעיה שלנו. אבל זהו שכן, כי אלימות בחברה היא בעיה של כולנו כחברה אחת, גם אלימות כלפי גברים, וגם אלימות כלפי נשים. אבל, לצורך הסיפור המיותר הבא, נצטרך להפריד בין השניים ולהתרכז בשני.

אז איפה היינו? אה, כן, יום המאבק באלימות כלפי נשים. שלחו לנו יום-יומיים לפני בקבוצה של הכיתה לבוא בחולצה אדומה לבית הספר, ואני—אזרח שומר חוק—עשיתי את המוטל עליי, למרות שאני חייב להודות שאדום זה לא צבע מחמיא לי. נכנסתי אל בית הספר והייתי בהלם. אף אחד, לא הבנים לא הבנות, הגיע עם חולצה אדומה. ובדקתי ולא—זה לא היה האפקט של השוקולית או שטעיתי בתאריך. אבל המשכתי כרגיל, וציפיתי שיעשו לנו על זה שיעור כלשהו בהמשך היום.

תתפלאו, או אולי לא, אבל לא היה על כך שום שיעור, אף דקה לא הוקדשה, לא הייתה שום מצגת מעוצבת עם סרטונים משעממים ועדויות ובעיות טכניות ולא כלום. היו רק שלושה דברים באותו יום. 1 .הבקשה מאיתנו התלמידים לבוא בחולצה אדומה, שקיימנו כמובן. 2 .באותו יום ובמהלך השבוע שאחריו היו תלויים במקום מוזר בבית ספר תמונות, או תצלומים, או איורים או לא יודע מה של נשים ש—בגלל שלא היה הסבר או משהו ליד— הנחתי שהוכו, או נאנסו, או נרצחו, או לא יודע מה, ו-3 .בהפסקה הגדולה של חצי שעה היו "מעגלי שיח". שולחנות עם מפות לבנות יפות כאלה לשבת, ואנשים מסכנים יושבים לידם שיכולת ללכת ולדבר איתם על אלימות כלפי נשים, או הטרדות מיניות, או שליטה בעצבים, או איך להתמודד עם זה, או פתרונות או מקלטים או סימנים אדומים או לא יודע מה.

מה? אתה לא יודע? טוב ברור שאתה לא יודע, כי לא היה לך אכפת מספיק, וגם לי לא היה אכפת ולאף אחד אחר לא היה אכפת ובבירור גם לבית ספר לא היה אכפת מספיק. ומה זאת אומרת? כי מה, אתה לא יודע? אתה לא יודע שאנחנו תלמידי תיכון, שלא שמים כלום על שום דבר, ושאכפת להם רק מעצמם ומהנאתם? מה אתה לא יודע שאתה לא יכול לצפות מאיתנו לבזבז את ההפסקה הכה יקרה וחשובה וקריטית לקיומנו, על דיבור על משהו שלחצי אחד לא אכפת ממנו ולחצי השני לא אכפת מספיק ממנו? וגם אני, שיודע שזה נושא חשוב—והמאמר הזה יעיד על כך—לא הלכתי אל אף אחד מהמעגלי שיח האלה. למעשה ראיתי בדיוק שלושה ילדים, שאני עדיין לא בטוח אם הם היו ניצבים או לא, יושבים ומדברים שם. ואתם יודעים מה עשיתי? צחקתי עליהם, אמרתי איזה פראיירים בראש אבל גם התביישתי בלב. אבל מה לעשות, לך לא היה אכפת מספיק "לבזבז" על זה שיעור, למה שלי יהיה אכפת מספיק "לבזבז" על זה הפסקה.

ופה בדיוק שורש הבעיה חברים, הבעיה של האלימות כלפי נשים, הבעיה שבדיוק את השורש הזה צריך לגדוע לה. ואני לא פה ללכלך על בית ספר ליאו-באק, להיפך. אני חושב שזה הבית ספר הכי טוב שיש, וזה לא אשמתו של בית הספר שהמערכת דפוקה! מערכת החינוך זאת אומרת. כי גם החברים שלי בבתי ספר אחרים אמרו שלא עשו להם על זה כלום, הייתה ילדה אחת שאמרה שלא ידעה שיום זה התקיים בכלל. אתם מבינים? ההפסקה והתמונות הם היו הכי הרבה שהושקע בבתי הספר לאזכור בכלל של היום הזה, שנדע שהוא קיים! עדיף כבר היה לקרוא לזה יום המאבק ביום המאבק באלימות כלפי נשים.

ש סיבה שקוראים לנו—בני הנוער— דור העתיד, וזה כי, תאמינו או לא, אנחנו דור העתיד! ואם דור העתיד לא ידע מטמתיקה החברה תהיה בבעיה, ואם דור העתיד לא ידע אנגלית החברה תהיה בבעיה, ואם דור העתיד לא ידע מדעים החברה תהיה בבעיה, אלה אם כן המטרה של מערכת החינוך זה להפוך את דור העתיד לדור העבר או לחרדים בישיבה, ולצערי זה כנראה לא כזה רחוק מהמציאות. אבל, כמו כל שאר הדברים שאמרתי קודם, אם דור העתיד יהיה אלים, ולא ידע לשלוט בעצבים שלו או לזהות מערכות יחסים רעילות, החברה תהיה בבעיה.

למה המערכת לא עושה כלום בנושא, או יותר גרוע, מנסה לכבות את השריפה מתוך הבית, במקום לצאת החוצה סוף סוף ולטפל בה כמו שצריך? למה מלמדים את הנשים להיות תמיד עם תרסיס פלפל במקום את הגברים לא לאנוס? למה מלמדים נשים קרב מגע במקום את הגברים לא להרביץ? למה שולחים נשים מוכות למקלטים במקום גברים מכים לכלא? למה מתייחסים לאלימות ואונס והטרדות מיניות כאילו הם עקיצות של יתוש; "אויש נו, את לא רואה שזה כי את כזאת מתוקה, וחשופה, ומופקרת."?

ואם אתם חושבים שאתם לא מכים, ושזה לא קשור אליכם, אז אתם טועים! ולא חלילה כי אתם כן אלימים—לא— אלא כי אם אתם רואים מישהו אלים, עקיצה מינית כלפי אישה, משהו לא בסדר ברחוב אתם צריכים להגיב. הבעיה של בן אדם אחד בחברה היא בעיה של כולם בחברה, והבעיה של אלימות כלפי נשים היא בעיה שלא יכולה להתקיים יותר בחברה שלנו, של דור העתיד—הייתי אפילו אומר אלימות בכלל, כלפי כולם, גברים ונשים כאחד. אבל אמרנו שמפרידים, ו-first ladies.