אנחנו הדור שכל הזמן הדגישו בפנינו את החשיבות של זמן מסך מצומצם. אבל מי כבר זוכר את הסיבות שאמרו לנו את זה? אולי זה היה הנזק שזה יכול לגרום לעיניים, הקרינה שתפגע במוח שלנו בטווח הרחוק, או חוסר הרצון לעשות כל דבר אחר חוץ מלבהות בתמונה שזזה. יכול להיות גם שרצו שנהיה יותר יעילים בזמן שלנו, שנחשוב על העתיד ולא על יוטיוב, ושנפתח מידי פעם ספר. אמנם הימים האלה שכל הזמן ירדו על הדור שלנו שאנחנו דבוקים למסך מאחורינו, אך עכשיו כבר פוגעים בנו בדרך אחרת ויותר חמורה.
ראשית, הייתי רוצה להתחיל את מאמר התלונות הזה עם כמה תודות. עם כל הציניות בעולם, אני רוצה להודות לממשלת ישראל, לקבינט הקורונה ולמשרד החינוך על כמה שהם נלחמו עבורינו, חשבו מחוץ לקופסא, והתחשבו בבריאות שלנו יותר מבציונים. אני בטוחה שכולנו היינו רוצים, מכל הלב, להודות להם על הזמן והמחשבה שהם השקיעו בעתיד הבריא שלנו. אני בטוחה שכולנו היינו מוכנים עכשיו לעזוב הכל ולנסח להם מכתב הוקרת תודה ארוך. הייתי מתחילה ככה:
"ממשלת ישראל, קבינט הקורונה, משרד החינוך, וכל שאר האנשים שעשו הצבעות מיותרות בתוך חדר אטום, שלום רב.
לפני שבוע וחצי סיימנו מחצית מרתקת, מלאה בכל זמן המסך שהיינו יכולים לבקש, ובנוסף לזה גם בקושי למדנו! זה חלום של כל ילד שיכריחו אותו שמונה שעות ביום לשבת מול מסך ולישון את כל השאר. הרי מה יכול להיות יותר טוב מלהתאים את עצמינו למה שהסטטיסטיקה חזתה לנו?"
אמרו אלפי פעמים שאנחנו הדור הראשון בהיסטוריה שמצופה לו לחיות פחות שנים מהוריו, שהשיביה מול המסך תגרום להשמנת יתר, הפרעות שינה ובעיות התנהגות שיזיקו להזדמנויות בעתיד. מתכונת הלמידה מרחוק ב"זום" שהעבירו אותנו אלייה מחזקת את הדעות עלינו, ואף גם מסייעת לסטטיסטיקה, כי היום כל מה שאכפת לאנשים ממנו זה מספרים. השאלה שלי היא מתי יהיה לאנשים אכפת ממספר הילדים בדיכאון וחסרי המוטיבציה? מתי יהיה להם אכפת מכמות הילדים עם מיגרנות, כאבי צוואר וגב? מכמויות התלמידים חסרי רצון ללמוד, מלאי כעס וחוסר אמונה בממשלתם?
מתי הסטטיסטיקה תתפקס על הבריאות הנפשית ולא רק על הבריאות הפיזית? הדברים האלה מגיעים ביחד. אדם לא ירגיש טוב בגופו אם נפשו לא בריאה. אני סבורה שבעוד 10 שנים המשבר הנפשי של הדור הבא יהיה ברור, ומסקרן אותי לדעת איך החדר האטום הזה שמקבלים בו החלטות מיותרות יוכל להשפיע על מחלה שאין חיסון שמונע ממנה לפגוע.